טל-ים ניהול וייזום פרוייקטים הנדסיים בע"מ נ' גטר גרופ בע"מ

פסק דין

בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת ריבה ניב) אשר ניתנו בעניין בקשתה של המבקשת - התובעת - לגילוי מסמכים ספציפי ולהורות למשיבה להוסיף ולהשיב על שאלון (בקשה מס' 15), ובעניין בקשת המבקשת "להשלמת תחשיב בהתאם להחלטה מיום 27.2.12 ולמתן פסק דין חלקי" (בקשה מס' 14).

בבקשת רשות הערעור מבוקש ליתן רשות ערעור על ההחלטות דלהלן:

החלטה מיום 15.10.12 (נספח א'1 לבר"ע) בה קבעה ערכאה קמא בין היתר כי "סבורתני כי למעט האמור לעיל, אין מקום להמשיך במסע הדייג. יצא כל צד לדרכו עם המסמכים המרובים המצויים בידיו. יתכן כי לטובת העניין ראוי כי יעתרו הצדדים במשותף למינוי מומחה אשר יבחן את טענותיהם הכלכליות. הצדדים יודיעוני האם לנוכח החלטה זו ניתן להתקדם ולהורות על הגשת תצהירים או שהינם מעוניינים לבחון הצעת ביהמ"ש למינוי מומחה ניטרלי".

החלטה מיום 17.10.12 (נספח א'6 לבר"ע) בה נקבע כי "לאחר אינסוף בקשות הדדיות, תגובות ותשובות, החלטות ובקשות הבהרה, החלטתי כי יש לשים קץ להליכים המקדמיים לרבות גילוי מסמכים, עיון בהם ומענה לשאלונים. לנוכח כמות החומר הרבה שהועברה בין הצדדים, השאלות המרובות והתשובות שניתנו להם- אינני מורה למי מהצדדים להמשיך ולמלא הליכים מקדמיים נוספים.אם לא תוגש בקשה מוסכמת של הצדדים למינוי מומחה, תגיש התובעת את תצהירי עדותה תוך 90 יום מהיום. התיק יובא לעיוני ביום 20/1/13".

החלטה מיום 18.10.12 (נספח א'8 לבר"ע) בה נקבע בין היתר כי המסמכים היחידים החסרים הם מאזני המשיבה אולם בהיותה חברה ציבורית הם פתוחים לעיון הציבור ככל שיש בהם צורך. כמו כן נקבע שאין עוד מקום לעסוק בשאלת איסוף החומר וגילוי מסמכים נוספים וכי יש להורות על הגשת תצהירים, וכן שעל המבקשת להודיע האם הסכמתה להצעת בית המשפט למינוי מומחה היא הסכמה מלאה.

החלטה מיום 22.10.12 (נספח א'9 לבר"ע) בה נקבע כי "בהחלטה קודמת הצעתי לצדדים להסכים למינוי מומחה, והתובעת הסכימה לכך. הנתבעת הסתייגה וטענה כי כל עוד לא הוגשו תצהירים המעידים לכאורה על זכות התובעת, אין היא נותנת הסכמתה לכך. הואיל וכך, לא ימונה מומחה בשלב זה של ההליך. הואיל וסברתי כי אין מקום להמשיך ולהורות על גילוי מסמכים נוספים ו/או ליתן צוים להשיב על שאלות נוספות (עד כה גולו מסמכים רבים בהיקף נרחב ואף נשאלו שאלות רבות ונענו), הנני מורה לתובעת להגיש תוך 90 יום מהיום את תצהירה. הנתבעת תגיש תצהירה תוך 60 יום מקבלת תצהירי התובעת. התיק יובא לעיוני ביום 25/1/13".

לאחר שעיינתי בבר"ע על נספחיה, בהחלטות ובתגובת המשיבה לבר"ע, החלטתי - בכל הנוגע לחלק בבר"ע כלפי ההחלטה שלא לקבל את בקשת המבקשת להורות למשיבה להוסיף ולהשיב על שאלון - לדחות חלק זה של בקשת רשות הערעור.

החלטה זו הינה ממין ההחלטות לגביהן לא תינתן רשות ערעור, זאת לנוכח סעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט - 2009.

בכל הנוגע לחלק בבר"ע כלפי ההחלטות שלא להעתר לבקשת המבקשת לגילוי מסמכים ספציפי החלטתי לדון בחלק זה של הבר"ע כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור בעניין זה כדלקמן.

מהחומר שלפני ובפרט מתוך האמור בהחלטה נספח א'1 הנ"ל (ראו עמ' 2 שורות 1-2 להחלטה), עולה שבקשת המבקשת לגילוי מסמכים ספציפי הוכרעה בטרם הוגשה תשובתה לתגובת המשיבה לבקשה זו.

הלכה היא כי: "תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי מקנה למגיש בקשה בכתב זכות להשיב על תשובת המשיב לבקשה תוך עשרה ימים מיום שהתשובה הומצאה לו (או תוך מועד אחר שנקבע). מן האמור עולה כי החלטתו של בית משפט קמא, שניתנה בסמוך לאחר הגשת תשובת המשיבה ובלא שתשובת המבקשים הונחה בפניו, שללה מן המבקשים את זכותם הדיונית האמורה. משכך, ראוי [היה] לקבל את ערעורם ולהשיב את התיק לעיונו של בית המשפט המחוזי, אף מבלי לבחון את הדברים לגופם ... במקרה שלפנינו, נתן בית המשפט המחוזי החלטה נוספת - היא ההחלטה השנייה, ויתכן שהחלטה זו ניתנה לאחר שתשובת המבקשים עמדה לנגד עיניו. אלא שלכך אין התייחסות מפורשת בהחלטה השנייה, ומכל מקום, בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטה הראשונה - והדין עם המבקשים" (ראו: רע"א 2107/10 ‏פלונית נ' פלונית, 11.7.10).

 וכן: "תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) מקנה למגיש בקשה בכתב זכות להשיב על תשובת המשיב לבקשה בתוך עשרה ימים מיום שהתשובה הומצאה לו או בתוך מועד אחר שקבע בית המשפט. משניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בלא שתשובתם של המבקשים הונחה בפניו, נשללה מהם זכותם הדיונית האמורה, ומשכך אין מנוס מלקבל את ערעורם ולהשיב את התיק לעיונו של בית המשפט המחוזי" (רע"א 9637/09 ‏אביב איידין נ' רועי בובאילוף, 31.1.10).

כמו כן, מההחלטה מיום 18.10.12 נושא הבר"ע, ניתן להבין על פניו שבקשת המבקשת לגילוי המסמכים הספציפי לא נתקבלה מאחר וערכאה קמא סברה שהמסמכים היחידים החסרים הם מאזני המשיבה אשר במידת הצורך פתוחים לעיון הציבור. אלא שלא ברור מתוך קביעתה זו - ונוכח טענות המבקשת שהועלו לפיהן המסמכים הנוספים שנתבקשו על ידה הם מסמכים רלוונטים אשר לא גולו למרות דרישתה - מדוע לא נתקבלה בקשתה לגילוי ספציפי של המסמכים הנוספים (האם מדובר במסמכים שאינם רלוונטים, או במסמכים שכבר גולו וכיו"ב). בהעדר הנמקה כאמור לא ניתן לבחון את סבירותה של ההחלטה.

בתגובתה לבר"ע טענה המשיבה בין היתר שהמבקשת העלתה את טענותיה ביחס למסמכים הנוספים באיחור, שהמבקשת לא פרטה לפני בימ"ש קמא את הרלוונטיות של המסמכים הנוספים וכן שהנתונים המבוקשים על ידי המבקשת כבר הועברו אליה. לא מצאתי מקום לקבל טענות אלו. ערכאת הערעור אינה המקום - בפרט לאור החומר הרב - לקביעת ממצאים בשאלות אלו וכאשר לא ניתנה לכך התייחסות ברורה על ידי הערכאה המבררת.

גם לא מצאתי התייחסות עניינית בהחלטות נושא הבר"ע לבקשת המבקשת להשלמת תחשיב ומתן פסק דין חלקי, ובנסיבות אלו לא ניתן להבין מדוע לא נתקבלה בקשתה זו.

חובת הנמקה בפירוט הנדרש, מעוגנת בתקנה 192 לתקנות סדר הדין האזרחי, וכפי שנקבע בפסיקה: "ההנמקה היא שמאפשרת לצדדים להבין את הבסיס לפסק הדין והיא שמאפשרת לבית משפט שלערעור לבקרו. יתרה מזאת, להנמקה חלק חשוב בתהליך של גיבוש ההחלטה ובלעדיה לא ניתן לומר שזכה להתברר בבית המשפט" (רע"א 1982/05 כל הצפון נ' פלוני, 23.1.06).

לאור האמור לעיל, הערעור בכל הנוגע לחלק זה של הבר"ע מתקבל כדלקמן.

ההחלטות נושא הבר"ע שלא להעתר לבקשת המבקשת לגילוי מסמכים ספציפי ושלא להעתר לבקשת המבקשת להשלמת תחשיב ולמתן פסק דין חלקי (בקשות מס' 14 ו 15) - מבוטלות.

עניינים אלו יוחזרו לבית משפט קמא על מנת שיתן בהם החלטה מנומקת - מבלי להיות קשור להחלטות המבוטלות - ורק לאחר שיהיו לפניו מלוא טענות הצדדים בעניין ובשים לב לאמור דלעיל.